יום שישי, 8 בינואר 2021

כשהשטחיות איימה להביס אותי

 

אני לומדת את ליקוטי מוהר"ן של רבי נחמן מברלסב,  טקסט קשה יותר מהמורה נבוכים לרמב"ם, אולי כי הוא אסוציאטיבי ופחות מובנה.  הוא גם מודרני יותר.  רבי נחמן היה אמן וכשהוא מדבר על אותיות כחלק מהשירה אני מבינה למה הוא מתכוון בדיוק שמזעזע את נפשי. במקביל, פתוח אצלי חלון של יוטיוב עם ריהאנה, ואתר משחקי פוקר. אני לא יודעת כמה אנשים לומדים כך את תורת רבי נחמן, כנראה שבזה אני בודדה. ולא רק בזה.    אנשים, קבוצות של אנשים, הם לא מה שדמיינתי  באותן שנים שהכל  נמנע כי הייתי במצב אוטיסטי מדי.  ישבתי היום בארוחה עם 18 איש,  ועם תרנגול הודו  ממולא אורז ששכב מולי מרוח בשמן.   השטחיות איימה להביס אותי. אני מנסה ללמוד את האמת בשטחיות אבל הנפש שלי דוחה את זה.  ולמרות זאת הצלחתי לדבר בקלות עם אנשים רבים, נהגי מוניות ודמויות ידועות, או אנשים פשוט, אנשים אוהבים שמקשיבים להם ואני סקרנית כרונית ולכן זה מסתדר. אבל מה שלא מסתדר, מה שלא מתאפשר, זה מפגש. מפגש אורגני ומטונף מהסוג שהיה בעבר, וזה לא קשור לסקס.   אני לא מצליחה להיפגש יותר עם מישהו,  כי איזה מיתר פקע.  רק לזייף, ואנשים מתים על, על האובייקטיביות המזויפת.   אני כועסת על אלוהים (הא?) ומרגישה שעשו בדיחה על חשבוני ומישהו צוחק ממש חזק. אני כועסת על כוחות של יישות שאין לי שפה לדבר בה, אבל הכעס שלי כל כך גדול והאימפוטנטיות לא נתפסת.  הבחירה לחיות בעולם ולתפקד ולהיות שמחה ורעבה ובתנועה, זו בחירה כירורגית מודעת לחלוטין.   והאחריות, כובד האחריות, גם הוא לא נתפס.

אני מרבה לחשוב על עומק התכנים שנלמדים אצל הרב, איך הוא לא משתגע עקב הקרבה התכופה לתכנים כאלה.  כנראה הענווה מאפשרת את זה.  כשאדם ענו באמת הוא יכול להכיל בתוכו כ"כ הרבה אבל גם להעביר הלאה ולא להתנפח כמו כדור, כמו אותו כדור ידע שהפיזיקאי ריצ'רד פיינמן דיבר עליו, שמפריע ומסתיר לאחרים ובסופו של דבר הולך וגדל וכך המגע שלו עם מה שאינו יודע . . במילים אחרות  חייבים לתת אחרת נופלים חזק, במיוחד אלה שחומדים את הגבהים האינטלקטואלים, את הרוחניות המתסיסה.  חייבים להתנדב, לתת לחברה, להיות בעשיה של נתינה.  רוב האינטלקטואלים המערביים בדיכאון כי הם לא עסוקים בנתינה, הם לוקחים וצוברים ידע אבל לא יכולים לעשות אתו כלום. 

הבנתי המון בשנים האחרונות, וכל כך הרבה בלתי אמיר.  כמה יקרים הם הדברים הבלתי אמירים.


24.7.14

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

כמה מחשבות על השואה

קוראת את הספר "מפלצת הזיכרון" של ישי שריד.  אני חושבת שיותר משזה ספר על השואה, ועל הזיכרון של השואה, זה ספר על האשכנזים ומה שנהיה ...