יום שני, 13 באוגוסט 2018

יקיצה


מה הרגע המסוים בו אדם מקיץ?   מה גורם לו להתעורר?  איזה רעש או תזוזה מסוימת כן, ואילו אחרים לא. 
בשנת 2015, לפני שלוש ומשהו שנים, התקיימה מערכת בחירות, אחת מיני רבות ובסופן, העלו הבחירות לשלטון מקבץ מפלגות ימין שיצרו קואליציה ייחודית והומוגנית. הכל קרה בצורה דמוקרטית, ובאופן מקרי נבחר לעמוד בראש אותו אדם ששלט לפני כן ביד רמה.  עברו קרוב לארבע שנים, הקואליציה עומדת על כנה, הכל בערך אותו דבר, עניין נדיר למדי במדינתנו.  היום הקצתי מתרדמתי וקלטתי שהדמוקרטיה הישראלית נפרמת. היום, כשקראתי על עיכובו של העיתונאי היהודי-אמריקאי פיטר ביינרט ותשאולו בידי השב"כ עם נחיתתו בארץ. היום דווקא, מכל הידיעות והימים. היום הבטתי בהלם בידיעות דרך כמה ערוצי חדשות וקלטתי את חומרת המצב. היום. איך אפשר להסביר את זה? 

אבל זה לא התחיל היום. רק לפני כמה חודשים התרברב המוסד ביכולותיו המזהירות באיתור וחטיפת הארכיון האיראני. ומנהיג המדינה עשה בזה שימוש רברבני לתקשורת הבינלאומית, מעודד את הנשיא האמריקאי בהחלטתו (הנכונה) לפרוש מההסכם עם איראן שתכנן וחתם קודמו. ובכל זאת, כשהבנתי את שכרון הכוח של ארגוני הביון בארצנו, התגאיתי ונחרדתי. אנשים, הכל אנשים.  יצא לי קצת להכיר את החומר האנושי בארגונים האלו, אנשים חכמים שיכולים להיות נחשים ושיכורי כוח.  ולא שמחתי על החשיפה הזו כלל.  וכששמעתי על עיכובו של העיתונאי, שכותב עבור CNN בין היתר, שתוחקר על פעילותו במחאה נגד מדיניות הממשלה בחברון, הבנתי שכמותו יש עוד מאות מקרים שלא הגיעו לתקשורת מפני שלא מדובר באנשים מקושרים. אלא סתם.  כן, אני אדם רגיש, ולכן אם התעכבתי על המקרה הספציפי הזה, יש בו משהו שאין במקרים אחרים. נעזוב את התנצלותו של מנהיג מדינתנו בצד, העובדה שדבר כזה קרה היא עדות אמתית שהדמוקרטיה נפרמת. נקרא לזה אחרת: הזמנים משתנים.
ובאותו רגע שהבנתי את זה, הבנתי שיש פה תהליך ארוך טווח, שלא ניתן בשלב זה להיפוך. שזה נעשה בצעדים קטנים והגיוניים לחלוטין, לא ב"מחטף", קרי שהתהליך כללי ורחב הרבה יותר. והבנתי גם שהתהליך ימשיך ככל הנראה.  והאוכלוסיות שמצביעות למקבץ המפלגות ההומוגניות הללו, אותו מקבץ שניסח את "חום הלאום" לפני זמן מה, אלו שאינן באות ממסורת דמוקרטית ולכן אין להן בעצם תחושה של אבדן. אין להן מחנק בגרון.  והזעזוע הוא מנת חלקו של חלק מסוים מאוד בעם: אשכנזים שורשיים, מעט מהספרדים. זהו.  חלק שיודע שהוא חלש אבל לאמתו של דבר חלש יותר. חלק שהפסיד את השליטה כבר בשנת 95 ברצח שהכין את התודעה הקולקטיבית ללקיחת שלטון.  חלק שלחם באקדמיה ובתקשורת על פוליטיקת זהויות  שהציפה את הזהות המזרחית 'האותנטית' שאיננה דמוקרטית אלא מלוכנית/שבטית,  והעלה מליון ומשהו אנשים מברית המועצות, מדינה עם מורשת לאומנית ואנטי דמוקרטית. שלא לדבר על חלק גדול מהדתיים או החרדים שמחכים ומחכים, מי למקדש ומי למלך המשיח, מי לשניהם. 

בקצור, החלק בעם ששלט הודח משלטונו כיון שלא הצליח לשלוט. ושלטון הוא ביטוי לשררה שטיבה משתנה. אבל השמאל האשכנזי החילוני לא מעניין אותי. מעניין אותי העדרו. והרחק מהעדרו, יש ריק ערכי. חלל. והמנהיג הנוכחי חסר שיעור קומה למלא את החלל.  אמריקה? אנחנו לא אמריקה. טעות קשה.  הנשיא האמריקאי ישלוט גג שתי קדנציות. מבלי להיכנס לדברים שעשה, לדמוקרטיה האמריקאית מערכת בלמים ואיזונים כדי להכיל את שלטון טראמפ , שאכן מאתגר את הדמוקרטיה האמריקאית באופן ייחודי. אמריקה היא דמוקרטיה בת מאות שנים, ויש לה מסורת של מעברים בין גוש השמאל לימין. לישראל, לעומת זאת, מסורת שליטה ארוכטווח של מפלגה יחידה חובקת כל. ימי מפא"י נמשכו נצח עבור מי שלא השתייך לשבט השליט. ועכשיו, לפי זה, ימי השלטון הנוכחי יימשכו נצח נצחים. הרבי מילובביץ' העיר פעם שנתניהו ישלוט עד ביאת המשיח.  האם זו אמירה אופטימית או פסימית? תלוי מי השואל. זהות ישראל התנ"כית היא שבטית. היא הוקמה מחדש כדמוקרטיה אך אין סיבה  להניח שתמשיך בכך. היא איננה מדינה מערבית (או ערבית) וככל שעוברות השנים, מתבררת זהותה. ישראל מדינה קפיטליסטית ומצבה הכלכלי טוב. אך גם סין וסינגפור, ואלו דיקטטורות.  ייתכן שמתהווה פה צורת שלטון ייחודית. אבל בינתיים, פרימת הדמוקרטיה מפחידה אותי.  כל פעם, חוט אחר נמשך. יש להאמין ולקוות שנצליח להעמיד שלטון  טוב ומתאים לזהות ישראל הייחודית. 

הבשורה על פי עוז

  אני משליכה עכשיו מהרהורי לבי, אל סיטואציה שאני לא מכירה ואין לי בה חלק.  אבל עמוס עוז, אני קוראת את ספרו האחרון, "הבשורה על פי יהודה&...