יום שלישי, 20 במרץ 2018

אל עצמי


הבוקר כשהתעוררתי שכבתי זמן מה במיטה. אז הלכתי לשבת עם כוס הקפה על יד החלון. והבנתי שלחיות עם האדם שאתה אוהב זה שווה ערך ל-לחיות.


יום שישי, 9 במרץ 2018

Masters of War









                                                          "Masters Of War"  

Come you masters of war
You that build all the guns
You that build the death planes
You that build all the bombs
You that hide behind walls
You that hide behind desks
I just want you to know
I can see through your masks

You that never done nothin'
But build to destroy
You play with my world
Like it's your little toy
You put a gun in my hand
And you hide from my eyes
And you turn and run farther
When the fast bullets fly

Like Judas of old
You lie and deceive
A world war can be won
You want me to believe
But I see through your eyes
And I see through your brain
Like I see through the water
That runs down my drain

You fasten all the triggers
For the others to fire
Then you set back and watch
When the death count gets higher
You hide in your mansion'
As young people's blood
Flows out of their bodies
And is buried in the mud

You've thrown the worst fear
That can ever be hurled
Fear to bring children
Into the world
For threatening my baby
Unborn and unnamed
You ain't worth the blood
That runs in your veins

How much do I know
To talk out of turn
You might say that I'm young
You might say I'm unlearned
But there's one thing I know
Though I'm younger than you
That even Jesus would never
Forgive what you do

Let me ask you one question
Is your money that good
Will it buy you forgiveness
Do you think that it could
I think you will find
When your death takes its toll
All the money you made
Will never buy back your soul

And I hope that you die
And your death'll come soon
I will follow your casket
In the pale afternoon
And I'll watch while you're lowered
Down to your deathbed
And I'll stand over your grave
'Til I'm sure that you're dead

יום חמישי, 8 במרץ 2018

לרגל יום האישה


החלטתי לבחור אישה המהווה עבורי מושא הערכה. כבר דיברתי עליה קודם, בפוסט (מסיבה כלשהי לא זכה להרבה תגובות): השרה מירי (סיבוני) רגב, כרגע שרת התרבות. בעתיד, בפוטנציה, ראש ממשלה? ימים יגידו. מה שבטוח, חוש הומור מהמשובחים.
לפני כמה זמן התבוננתי בוואי נט בכתבה "פמניסטית" במרכאות שבה אספו כמה פוליטיקאיות שידברו על מה זה להיות פוליטיקאית בסביבה גברית. מירי רגב לא הייתה בפאנל הזה. כתותחית, היא פרסמה בפייסבוק ברכת "יום האישה" שהצחיקה אותי ברמות על. יחד עם ננסי ברדס, הגבר בעל השם הנשי ביותר, המחובר לצד הנשי שלו :) היא ברכה את כל הנשים הישראליות על הצלחותינו. לרגע האמנתי לה.

   


מירי רגב, מה לא נאמר על האישה הזו? אנסה לחדש במקום שסף החידושים גם כך גבוה מדי.  קודם כל, מדובר בבת מזל תאומים. מי שעוקב אחרי הבלוג יודע מה דעתי על אנשים אלו. מי שניחן באיכויות המזל ויודע למנף אותן, יגיע רחוק כמרחק חלומותיו.  רגב בעלת משפחה טובה, נשואה אם לשלושה. אישה יפה, חתיכה. לא יופי של הלנה מטרויה, יופי של איכרה אמידה שיודעת שתגיע לאן שתרצה בסופו של דבר. יופי של איכרה שנראית כמו מלכה במסווה. יש לה את זה, פשוט יש. איכויות דונלד טראמפיות כבר אמרנו? אבל אם יש תכונה אחת שמחשידה אותה, לטובה כמובן, כזו שמגיעה רחוק, זה חוש ההומור הקטלני. היא יודעת לצחוק על עצמה ועלינו באופן חכם ומזהיר. כמו שעשתה בתיאטרון הבימה עם המחזה של צ'כוב, כמו שעשתה עכשיו. היא יודעת, כמו שכתבתי כאן בעבר: הומור הוא לא אמצעי, הומור הוא ערך.  הערך של מירי רגב, לבד ממנה עצמה, הוא להסתכל על הדבר ולאמוד אותם, אבל גם לצחוק עליהם משורשיהם. זוהי השגה גבוהה שמאפשרת לה להפתיע ולזנק איפה שאחרים מתעייפים ונכשלים.

מירי יצאה מצה"ל בדרגת סא"לית. היא התחילה מכלום, באמת כלום. ויודעת מהכלום לצאת עם משהו. היא מונתה לשרת התרבות, בעבר נישה עלובה למדי כסוג של וועדת קישוט. היא יוצאת כאחת השרות הממוקמות גבוה ביותר בליכוד, כממלאת המקום הקבוע של ראש הממשלה, כמובן לא פוגע שחלק גדול ממתחריה הליכודניקים חוסלו על ידי חקירות אילו או אחרות. נראה לנו שהיא הגיעה רחוק?  היא תגיע רחוק יותר. יש לה היכולת ליצור יש מאין, ואין היא מתעייפת כלל. אין היא רואה במכשול אלא הזדמנות להפכו להצלחה. זה שטיק לדבר ככה, אבל אצלה זה מתקיים בפועל.


            


האם הייתי רוצה לעבוד אתה? התשובה היא לא. היא לא רואה באנשים בני אדם, אלא אמצעים. להוציא קרובי משפחתה, קשה לי להאמין שאכפת לה ממישהו. אכפת לה ברמת הקרטון, לא באמת. היא אישיות די נוראית לחלשים ממנה, ולאלו הבכירים ממנה היא מציגה מסך הערכה פיקטיבי. לא אכפת לה מאף אחד, לא לטוב ולא לרע. אבל זה כוחה. כאן נופלות נשים רבות כל כך במרחב המקצועי ציבורי ואילו היא מזנקת: נשים מעורבות רגשית, היא לא. נשים משחקות בדינמיקות חברתיות, היא משחקת שחמט. זה לא משנה אם בכלים לבנים או שחורים בו בבני אדם. משחק הוא משחק עבורה.

אין אף אדם, אף "גבר בכיר" שמירי רגב יכולה להצביע עליו ולומר: זה המנטור שלי. בזכותו הגעתי לאן שהגעתי. לא, היא הגיעה לאן שהגיעה בזכות עצמה. בזכות אנשים בהם השתמשה, אבל בזה זה נגמר. היא לא חבה להם דבר. זו מהות ההצלחה של אדם כמוה, היכולת לראות בעצמה את עצמה על חשבון מתחריה המקצועיים. היכולת לשחק ולהבין שבסופו של יום זה משחק. היכולת להסתכל על מצבים מסובכים, מאתגרים, כמעט בלתי אפשריים, באנרגיה של ילדה נבונה עם בת שחוק ועם פה מלוכלך או שופע מחמאות (תלוי מה צריך). היכולת להשתנות, להצליח בלי לדפוק חשבון וכן לא לשכוח מאיפה היא באה  ולתת כבוד אמתי למשפחתה.  וכן, יש לה פוסטים יפים על פרשת השבוע. ואחלה מתכונים :)

    

הבשורה על פי עוז

  אני משליכה עכשיו מהרהורי לבי, אל סיטואציה שאני לא מכירה ואין לי בה חלק.  אבל עמוס עוז, אני קוראת את ספרו האחרון, "הבשורה על פי יהודה&...