יום חמישי, 8 במרץ 2018

לרגל יום האישה


החלטתי לבחור אישה המהווה עבורי מושא הערכה. כבר דיברתי עליה קודם, בפוסט (מסיבה כלשהי לא זכה להרבה תגובות): השרה מירי (סיבוני) רגב, כרגע שרת התרבות. בעתיד, בפוטנציה, ראש ממשלה? ימים יגידו. מה שבטוח, חוש הומור מהמשובחים.
לפני כמה זמן התבוננתי בוואי נט בכתבה "פמניסטית" במרכאות שבה אספו כמה פוליטיקאיות שידברו על מה זה להיות פוליטיקאית בסביבה גברית. מירי רגב לא הייתה בפאנל הזה. כתותחית, היא פרסמה בפייסבוק ברכת "יום האישה" שהצחיקה אותי ברמות על. יחד עם ננסי ברדס, הגבר בעל השם הנשי ביותר, המחובר לצד הנשי שלו :) היא ברכה את כל הנשים הישראליות על הצלחותינו. לרגע האמנתי לה.

   


מירי רגב, מה לא נאמר על האישה הזו? אנסה לחדש במקום שסף החידושים גם כך גבוה מדי.  קודם כל, מדובר בבת מזל תאומים. מי שעוקב אחרי הבלוג יודע מה דעתי על אנשים אלו. מי שניחן באיכויות המזל ויודע למנף אותן, יגיע רחוק כמרחק חלומותיו.  רגב בעלת משפחה טובה, נשואה אם לשלושה. אישה יפה, חתיכה. לא יופי של הלנה מטרויה, יופי של איכרה אמידה שיודעת שתגיע לאן שתרצה בסופו של דבר. יופי של איכרה שנראית כמו מלכה במסווה. יש לה את זה, פשוט יש. איכויות דונלד טראמפיות כבר אמרנו? אבל אם יש תכונה אחת שמחשידה אותה, לטובה כמובן, כזו שמגיעה רחוק, זה חוש ההומור הקטלני. היא יודעת לצחוק על עצמה ועלינו באופן חכם ומזהיר. כמו שעשתה בתיאטרון הבימה עם המחזה של צ'כוב, כמו שעשתה עכשיו. היא יודעת, כמו שכתבתי כאן בעבר: הומור הוא לא אמצעי, הומור הוא ערך.  הערך של מירי רגב, לבד ממנה עצמה, הוא להסתכל על הדבר ולאמוד אותם, אבל גם לצחוק עליהם משורשיהם. זוהי השגה גבוהה שמאפשרת לה להפתיע ולזנק איפה שאחרים מתעייפים ונכשלים.

מירי יצאה מצה"ל בדרגת סא"לית. היא התחילה מכלום, באמת כלום. ויודעת מהכלום לצאת עם משהו. היא מונתה לשרת התרבות, בעבר נישה עלובה למדי כסוג של וועדת קישוט. היא יוצאת כאחת השרות הממוקמות גבוה ביותר בליכוד, כממלאת המקום הקבוע של ראש הממשלה, כמובן לא פוגע שחלק גדול ממתחריה הליכודניקים חוסלו על ידי חקירות אילו או אחרות. נראה לנו שהיא הגיעה רחוק?  היא תגיע רחוק יותר. יש לה היכולת ליצור יש מאין, ואין היא מתעייפת כלל. אין היא רואה במכשול אלא הזדמנות להפכו להצלחה. זה שטיק לדבר ככה, אבל אצלה זה מתקיים בפועל.


            


האם הייתי רוצה לעבוד אתה? התשובה היא לא. היא לא רואה באנשים בני אדם, אלא אמצעים. להוציא קרובי משפחתה, קשה לי להאמין שאכפת לה ממישהו. אכפת לה ברמת הקרטון, לא באמת. היא אישיות די נוראית לחלשים ממנה, ולאלו הבכירים ממנה היא מציגה מסך הערכה פיקטיבי. לא אכפת לה מאף אחד, לא לטוב ולא לרע. אבל זה כוחה. כאן נופלות נשים רבות כל כך במרחב המקצועי ציבורי ואילו היא מזנקת: נשים מעורבות רגשית, היא לא. נשים משחקות בדינמיקות חברתיות, היא משחקת שחמט. זה לא משנה אם בכלים לבנים או שחורים בו בבני אדם. משחק הוא משחק עבורה.

אין אף אדם, אף "גבר בכיר" שמירי רגב יכולה להצביע עליו ולומר: זה המנטור שלי. בזכותו הגעתי לאן שהגעתי. לא, היא הגיעה לאן שהגיעה בזכות עצמה. בזכות אנשים בהם השתמשה, אבל בזה זה נגמר. היא לא חבה להם דבר. זו מהות ההצלחה של אדם כמוה, היכולת לראות בעצמה את עצמה על חשבון מתחריה המקצועיים. היכולת לשחק ולהבין שבסופו של יום זה משחק. היכולת להסתכל על מצבים מסובכים, מאתגרים, כמעט בלתי אפשריים, באנרגיה של ילדה נבונה עם בת שחוק ועם פה מלוכלך או שופע מחמאות (תלוי מה צריך). היכולת להשתנות, להצליח בלי לדפוק חשבון וכן לא לשכוח מאיפה היא באה  ולתת כבוד אמתי למשפחתה.  וכן, יש לה פוסטים יפים על פרשת השבוע. ואחלה מתכונים :)

    

4 תגובות:

  1. מצטערת, התכונות שתארת לא ראויות להערכה בעיני.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי, אני מבינה מה את אומרת ולכן סייגתי את האישיות שלה בתחום הבינ-אישי. אבל כפוליטיקאית יש לה מעלות לא מעטות והיא מביאה תנועה ואנרגיה לתחומים בהם היא נוגעת. דבר נוסף שפחות ידוע עליה זה שהיא מאוד נדיבה עם אנשים (יודעת מספור אישי של מישהו).

      מחק
  2. גם אני לא מתחברת לאישה ולא למה שהיא עושה. בעיקר נדמה לי שהיא מחפשת כותרות ולא מהות, ושהיא בורה וגאוותנית, צירוף קטלני בעיני לאיש.ה בעמדה של כוח. שפחה כי תמלוך. מאוד אצטער אם היא תמשיך לתפקידים משמעותיים נוספים.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי, חשבתי עליך האמת כי גם את עוסקת לא מעט בדינמיקות של כוח והתקדמות מקצועית (אמנם במערכת האקדמית). אני חושבת שמירי רגב צומחת עם התפקידים שלה ולא נשארה או תישאר איפה שהיא. כבר היום היא הספיקה לקרוא את צ'כוב לדוגמא :) ולהשלים כמה חסכים אינטלקטואליים. רגב היא פופוליסטית אך זו תקופה פופוליסטית בפוליטיקה. אני מאמינה שנכון לשים תשומת לב אליה.

      מחק

לשנה זו בירושלים

 פתאום חשה מן ערגה כזו לארץ ישראל ההיא. לאנשים שהקימו את המדינה, ודור ההמשך, עם העברית הזו של שנות השישים שבעים שמונים.. אולי גם עם פטירתו ש...