הרבה זמן לא הרגשתי ככה כלפי דמות שפתאום גיליתי. פראן ליבוביץ', יהודייה ניו יורקית בת 70 גרמה ללב שלי להתכווץ בהתרגשות. היא מבריקה, מקסימה ונוגעת ללב באמת באמת. כמו כולם אני מניחה, גיליתי אותה דרך הסדרה החדשה שיצר ידיד ותיק שלה, הבימאי מרטין סקורסזה. שם הסדרה - Pretend it's a city, והוא מראיין אותה על מספר נושאים מסביב לעיר ניו יורק. שניהם ניו יורקרים משופשפים מזה שנים.
הסדרה מקסימה כי היא החזירה אותי לניו יורק של שנות התשעים, שהייתה סוף של עידן. פראן ליבוביץ' הגיעה לעיר בערך בגיל 20, תחילת שנות ה-70. ניו יורק ההיא מתועדת בקפידה אצל מיטב אמני הקולנוע האמריקאי. אבל נשים את העיר בצד, נדהמתי מכמה שהיא נבונה, מקסימה אינטליגנטית וחזקה. וכן, כהטרוסקסואלית לבי נחמץ כי אני יודעת כמה קשה לאישה להגיע לעצמאות מחשבתית וחירות פנימית בלתי מתפשרת כזו. אין ספק שנשים כמוה או וירג'יניה וולף, שהן מגדלור של חכמה ותבונה, זכו לכוח הזה גם תודות למיניות שלהן. והרי הכול מתחיל ונגמר שם.
אבל מעל לכל? נראה שאהבתה הגדולה היא העיר ניו יורק, הרעיונות, הספרים והאנשים שעמם היא חולקת את זמנה. ויצא לה להכיר כל כך הרבה אנשים מרתקים. כשהקשבתי לה מדברת, היא ממש הזכירה לי את המונולוגים של סיינפלד. בכל מקרה, אהבתי את ההומור והעוצמה של האישה הזו. בחלק מהאידיאולוגיה, אנחנו לחלוטין לא מסכימות, אבל כיף להיתקל במישהו שאשכרה אפשר ללמוד ממנו משהו, גם וליהנות תוך כדי! אני פשוט כל כך אוהבת נשים חזקות. ואם היא מצחיקה, אדרבא.
הסדרה בנטפליקס מומלצת בחום. והנה וידאו של גב' ליבוביץ' בהרצאה שנתנה באוסטרליה לפני כשנתיים:
התקשיתי לקבל את האמירה המעט פטליסטית על "היות הטרוסקסואלית" כמכשול.
השבמחקאני חושבת שעל זה בעצם הפוסט, וחלק לא מבוטל מהדברים שליבוביץ' אומרת בהרצאה, ההבנה שמיניות נשים הטרוסקסואליות קשורה במידת/הגבלת החירות והכוח להישמע במרחב הציבורי.
מחק