בספר בראשית מתואר ספור סדום ועמורה - אברהם אבינו מנהל שיח הכולל משא ומתן עם אלוהים. אלוהים אומר לו שאנשי סדום ועמורה הם רשעים גמורים והוא גמר אומר לחסלם. אברהם מתעקש למצוא שם 100 צדיקים שבזכותם העיר תיוושע. לאחר חיפוש, לא נמצא כזה מספר. הם ממשיכים, ואלוהים מתרצה ואומר שאף בזכות 10 צדיקים העיר תיוושע. אך גם המספר הזה לא נמצא. ובכל זאת, בפינצטה, לוט אחי אברהם שאיננו רשע אך גר בסדום, ניצל. מיחסי המין הטרופים שלו ושל בנותיו יוצא בסוף.. דוד המלך. מולידו של המשיח, דמות עמומה שמלווה את ההיסטוריה האנושית בתקווה מוזרה, שאדם אחד יכול לתקן את העולם.
התבגרנו, אולי, ואלפי שנים לאחר מכן את השיחה בין אברהם ואלוהים אנחנו מנהלים ביננו לבין עצמנו. במוסף עיתון "הארץ" האחרון, שעל השער הציג את קורבנותיהם של אחת מהפצצות צה"ל בעיר. לטענת הכתבים והמרואיינים והמידע שמוצג במאמר (מידע שלא אומת) מאות ואזרחים ילדים נהרגו בהפצצות האחרונות הללו.
חלק מהעם שלנו, רובו, לוקח את התפקיד של אלוהים (מבין שמותיו של הבורא, "אלוהים" המבטא את צד הדינים ו'הטבע'). חלק מצומצם, אולי בתוכו הציבור של קוראי עיתון הארץ, לוקח את הצד של אברהם אבינו. ואכן, בין מאות התגובות ניתן לראות כמה שמתעקשות בתוקף לסנגר על אותם תושבים חפים מפשע שמתו לשווא, בהם ילדים ,לפי הכתבה (שלא אומתה כאמור). לעומתם רוב התגובות מגיעות מצד הדין, אשר קובע כי בתנאים ובנסיבות, הפעולה מוצדקת ונכונה. כפי שאלוהים הצדיק את השמדתן של סדום ועמורה.
נראה שהדיאלוג הזה, אלפי שנים אחרי אותם מאורעות, מסתיים באותה צורה - אש ותימרות עשן. כולל מיני השמדה. ואמנם, יש גם צדיקים בעזה, נניח. ילדים עונים להגדרה של מי שלא פשעו. ומצד שני, עזה לא נמחית. בינתיים. אך המהלך המלחמתי מול העיר הזו על יושביה, מהדהד את הגמול האלוהי שתואר בבראשית.
כזכור, גורלה של סדום נחתם לאחר ששני מלאכים נשלחו לביתו של לוט ואנשי העיר קלטו שהם שם ודרשו לעשות בהם שפטים. לוט הציע את בנותיו במקום, ואנשי העיר, סרבו. גם זה כשלעצמו מצב חולני, קיצוני ובלתי מתקבל על הדעת. ומאוסף המצבים ההזויים והטרופים האלו, דווקא, התגלגלה שרשרת הדורות אל רות המואביה וממנה, אל דוד המלך. כמה מוזר?
הספור המקראי בחר להוציא את שרשרת הדורות שהובילו לדמות הנשגבה ביותר, דווקא משם. יחסי מין חולניים בין אב לבנותיו , לאחר שברחו מסדום הבוערת והאמינו שהעולם כולו חרב. ולאחר שאמם קפאה והפכה לנציב מלח מרוב אימה כשראתה את הנעשה לעיר.
אבל מה, אותי מעניין משהו אחר - אם הסיטואציה ההיא מהדהדת באקו את הסיטואציה הנוכחית, השיח בין אברהם לאלוהים מהדהד לי את השיח בין חלקים שונים בתוכנו. המלחמה הזו כבר מעל שנה, כשעיר של רשעים גמורים מאלצת אותנו לכלותה, בתוכה מצויים חפים מפשע, קודם כל שלנו, אנשינו שנחטפו ומוחזקים שם, ואולי גם חפים מפשע משלהם כמו הילדים שבחר עיתון הארץ להציג.
אז שווה לשאול, מה אם בכלל מוביל אותנו לתוצאה של כל זה? ואם נמשיך בדימויים או בארכיטיפיים, מה הפעם על חלקו של משיח ? האם אפשר לברר ולבקש את הרעיון הזה, רעיון אנושי מעל לכל ולפני הכול, דווקא במקום הכי שפל והכי בזוי? כי מה אומר הרעיון הזה - שאדם אחד יכול לתקן את העולם.
נחכה ונראה
