יום רביעי, 18 באפריל 2018



 מתרגשת בחצי חיוך מול טקס המשואות לציון 70 למדינה.  נזכרת איך התרגשתי כשטראמפ זכה בנשיאות, מבינה פתאום את הפרופורציות הנכונות: מי שמסובב את ראשו ומביט בהיסטוריה, ואז מישיר אותו אל המרקע, נתקף תדהמה שמשאירה אותו כמעט אילם. עם ישראל בארץ ישראל, שמח וחי וקיים.  אשרי שזכיתי לחיות בדור שכזה. כל הערגות, כל הרגעים, כל הערוגות, הכל הכל, מתכנס לנקודה. או שרואים אותה או בוחרים שלא. אני בוחרת לראות. וזה מרגש בצורה בלתי נתפסת. אין עוד דבר שמחזק את האמונה שלי בטוב, ביופי, כמו לראות את העם הזה בארץ הזו חוגג כך את ההווה. 

ובמאמר מוסגר, מירי רגב שהפיקה את המופע הזה, או לפחות גרמה לאנשים לחשוב עליה כשחזו בו, עלתה לשלב הבא. כי כמו שאומרים, הכל פוליטי.

   


יום עצמאות שמח!  :)

4 תגובות:

  1. לא בטוחה מה השלב הבא של מירי רגב: האם יש לצפות למינוייה לשרת חינוך או ביטחון בקדנציה הבאה?

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מניחה שהיא תרצה תפקיד בטחוני (כמו השרה לביטחון פנים). המטרה שלה לטווח הארוך היא גבוהה יותר אבל עליה למצב את עצמה, בינתיים, כדמות סמכותית בתחומים האלו. כדאי להיכנס לפייסבוק שלה ולהתרשם איך היא עובדת, כפוליטיקאית פופוליסטית.

      מחק
  2. טוב לראות. גם אם לפעמים קשה, בסופו של דבר אפשר גם לשחרר את שביעות הרצון. איך אמרו המשוררים? החיים שלנו תותים.

    השבמחק

כמה מחשבות על השואה

קוראת את הספר "מפלצת הזיכרון" של ישי שריד.  אני חושבת שיותר משזה ספר על השואה, ועל הזיכרון של השואה, זה ספר על האשכנזים ומה שנהיה ...