יום שבת, 31 באוגוסט 2019

כמה מילים על בוריס ג'ונסון




כן כן, זהו בוריס ג'ונסון בכניסה לחנות הקסמים של אוליבנדר, מייצר השרביטים הנודע, הממוקמת אי שם בסימטת דיאגון :) לב כל ההתרחשויות, המקום שהארי פוטר, הרמיוני גריינג'ר ורון וויזלי, ובעצם כל קוסם ומכשפה, רוכשים את שרביטיהם !
אומרים שתמונה שווה אלף מילים ובמקרה זה, באמת, כדי להבין מה קורה בבריטניה, כדאי לחזור לספרי הארי פוטר ולהביט היטב בתמונה הזו. כמו ששמתם לב, בוריס, בוגר פנימיית איטון היוקרתית, משתלב בצורה מושלמת בעולם  הקוסמים. הוא יכל לשמש כפרופסור ללחשים בהוגווארטס, או אולי שר בכיר ושובב במשרד הקסמים :)   כזה שמעביר דחקות על מוגלגים אבל בעודו מחייך. ובאמת,  זו הדרך שבה הוא מתבונן על תגובת הנגד החריפה לצעדים האחרונים שלו. הוא חושב על עצמו כקוסם שצריך להתמודד עם השלכות הכוחות המתקדמים שהוא מפעיל על אלו שלא במעגל, נטולי הקסם, כלומר מוגלגים (שזה הקהל שהצביע "להישאר" בבריטניה ואנשי האיחוד האירופי) או קוסמים מאכזבים וחלשים (כמו חבריו למפלגה).  
הוא לא ממש שונא אותם או רואה אותם כאויבים, בכל זאת הם בריטים והוא סוג של ג'נטלמן, אבל הוא בהחלט יודע שהם בחוץ. הם מחוץ לקליקה והוא יוצר את הקליקה. אין להם קסם ואין להם אפשרות להבין מה אין להם.  אבל זה בסדר, כל עוד הוא אוחז את השרביט ויודע את הלחשים, יהיה לו קרב מעניין. וזה מה שבסוף עושה את העניין כדאיי עבורו. 

בוריס ג'ונסון ראה איך הברקסיט והמערכת הפוליטית בבריטניה הכשילה שני ראשי ממשלות קודמים, קמרון ומאיי. הוא מבין מה שהם לא, הוא מבין שכשליט עליו לשלוט.  קמרון ומאיי היו טיפוסים נבונים והססניים. הם לא בלטו ולא הצליחו להשתלט על השרביט. בוריס לא הולך לתת לזה לקרות.  
מדברים על מערכת היחסים המיוחדת בין ארה"ב לבריטניה, אבל מערכות יחסים לא מתקיימות בין מדינות - הן מתקיימות בין אנשים. בין טראמפ לג'ונסון יש מערכת יחסים של הבנה. וזה, עבור סוגים כאלה של אישיות, הרבה מאד.  ג'ונסון מבין את טראמפ - ולהפך. ומבין שכדי לשמור אתו על יחסים טובים, הבנה היא שם המשחק. לא רגש ולא חום או מצעדים צבאיים. הבנה.  מרחק מדויק.  בריטניה גמרה עם האיחוד בגלל ההגירה. כל השאר הן הערות שוליים. הבריטים רואים את מדינתם משתנה מול עיניהם. נכון, יש השתלטות של פקידים שלא נבחרו, השתלטות שמפקיעה מלונדון את השליטה, בעיקר בנושאי סחר, ומשאירה אותם בידיים אירופאיות. אבל זה לא העיקר. בריטניה גם כך קבלה הנחות מפה עד להודעה חדשה כחברה מיוחדת באיחוד, הכול כדי שתישאר. מה ששבר את בריטניה זה מה שטראמפ זיהה כשירד במדרגות המגדל שלו והכריז על התמודדות לנשיאות:  נדידת עמים וכתוצאה, שנוי בהרכב האוכלוסיות.  שנויי עומק במבנה החברה הבריטית. בלי לקחת עמדה לפה או לפה, ג'ונסון זיהה כח לאומי תת קרקעי שהתמרד למה שבריטניה עוברת, והצורך בא לביטוי באמצעות הצעה לא זהירה של קמרון: משאל עם.  כמו שבבריטניה קבע העם הבריטי שעליהם להתנתק מהאיחוד ומחוקי ההגירה של האיחוד במיוחד,  על אחוזים בודדים בלבד, כך נבחר טראמפ על אחוזים בודדים בלבד. לא מדובר בהכרעה גורפת אלא בהתלבטות רצינית של שני העמים. 
הפנייה המסוימת של ג'ונסון לכיוון של נטילת סמכויות על חשבון הפרלמנט נבעה מזיהוי נכון, שהפרלמנט מנסה לקחת לידיו סמכויות על חשבון העם. העם קבע, בצד או בטעות, להתנתק מהאיחוד.  הפרלמנט מונע זאת בדרכים שונות. ג'ונסון מתכוון  להילחם ולקיים זאת בכל מחיר.  החברה הבריטית מתחילה עכשיו להתמודד עם כמה שאלות קשות, מה זה אומר להיות בריטי ב-2019? מהי הזהות הבריטית? חוץ מאוניברסיטאות עילית , הארי פוטר ובית המלוכה, במה כבר נודעת בריטניה בואכה המאה ה- 21?  שאלות לא פשוטות שיעלו בשנים הקרובות, בייחוד אם ג'ונסון יצליח לשרוד.  לפי ה"גרדיאן", בתוך זמן קצר ימצא את עצמו בחוץ. בכל תלוי עד כמה חזק השרביט הקסם שלו, יודע בלבו.  ועד כמה ידע להשתמש בו בזמן אמת.  

יום רביעי, 28 באוגוסט 2019

יום ראשון, 18 באוגוסט 2019

Coming Soon...שעת היצורים


קרוב לשנה וחודשיים לבחירות 2020, המערכת הכי מרתקת רותחת ומשעשעת (טוב, תלוי את מי שואלים) בפוליטיקה העולמית, והאמריקאית בפרט, מזה עשורים. אשתדל ללוות את זה ברשימות בבלוג. אם הדברים יתבררו להיות מדויקים , דבר שאינני יודעת בשלב טרומי זה,  ייתכן שיהוו סקיצה לעבודה עתידית שאחבר בנושא.. היה ויהיה לי פעם זמן לקחת יום חופש בעבודה ולהשלים את התואר שהתחלתי לפני שנתיים, באחד מן החוגים העיוניים. ימים יגידו.

כמו שהיה עד כה, הפוסטים לא ייראו כמו מה שאתם שומעים בחדשות. הם לא יתחזו להיות אינטלקטואלים כאשר הכלי הטוב, נקודתית, יהיה לטעמי להשתמש בכיוון אסטרולוגי. הם לא ינסו להיות לוגיים כשנדמה שהמציאות שוברת את ההגיון מסיבה משעשעת כלשהי.  הם גם לא ינסו להיות פוליטיקלי קורקט. או נאמנים לקו ימין/שמאל כלשהו. הדברים הללו אינם מעניינים אותי, אלא רק החתירה לדיוק ולאמת.  ובעיקר, ההנאה.  אם אנחנו עושים משהו שאנחנו די נהנים ממנו, ולומדים כל הזמן דברים חדשים, זה אומר שאיכשהו אנחנו בכיוון הנכון. מהו אותו כיוון ? בשביל זה המציאות קיימת, כנראה.  מי יודע.  מה שבטוח? יהיו הרבה יצורים :)


                                    
 
     (בתמונה : שני יצורים בני מזל תאומים )

יום שלישי, 16 ביולי 2019

דו רה מי פה סול לה סי


הנביעה של העצמות החזקות ביותר, אהבה ויצירה ואמונה, היא נביעה משותפת. יש רגעים שזה נהיר מאוד.  אני שומעת את ה"מתיאוס פסיון" של באך, שנים אחרי ששמעתי אותו לראשונה כנערה. אני זוכרת, בן זוגי היה צ'לן ומומחה למוסיקה קלאסית, ישבנו אצלו בדירה ושמענו במערכת מאוד מאוד איכותית את היצירות המוסיקליות הכי טובות שנכתבו. על פי רוב, בעירום. ככה רכשתי השכלה מוסיקלית ותרבותית רצינית ששמשה אותי כל ימיי.  היה איזה לילה,הייתי לבדי בדירה, ישבתי דוממה על הכורסא בסלון, עם האזניות הענקיות האלו על ראשי, שמעתי את כל היצירה איזה שלוש שעות. וכשהתנגן ה- Erbarme disch  ירדו לי דמעות. 

            

Have mercy

Have mercy, my God,
for the sake of my tears!
See here, before you
heart and eyes weep bitterly.
Have mercy, my God.

 
 בן הזוג, שעזב בינתיים את הצ'לו, התלבט תמידית אם לבצע בכל זאת את הסוויטות לצ'לו של באך.  זו הפתיחה ליצירה, הסוויטה ה-1.  הרגשתי רצון לחתום דווקא כאן. מי שמאמין שיש מעבר לנראה, ככה זה לראות את הקול;











יום שבת, 6 ביולי 2019

מקימי?


חיכיתי לקרוא את "מקימי" של נועה ירון דיין בדיוק כשהיא ובעלה יובל דיין התפרקו.  זה כל כך אני, כל כך מאפיין אותי. כמו נועה, גם אני בת מזל דגים. מזל של סופים. אין לנו הרבה יתרונות בולטים, מלבד כושר משחק והסוואה טובים, אבל אנחנו הכי רוחניות שאפשר.  עד שאי אפשר.
 בעבודה החדשה אני עובדת כל כך הרבה שעות ומגיעה הביתה ונופלת מעייפות. ככה זה . אני לא יודעת כמה אחזיק מעמד בצורה הזו. המשרד מקומה 11 יפה, מרחוק רואים את הים. אבל אין לי זמן להציץ בו.  אני צריכה להוכיח את עצמי. ולהיות נחמדה שעות לאנשים שאני בקושי מכירה. כולם נחמדים, ויש הרבה מאוד אור בחדרים. אבל זה אור מעייף.

מקימי, איזה שם יפה. וכל כך מדויק.  קראתי על ההתרחקות של בעלה, יובל דיין, הגירושים שלהם. לא שהוא כל כך עניין אותי. היה לי ברור תמיד שהיא המאור הרוחני. הספר שלה יפה ונוגע מאד.  הוא מזכיר לי את עצמי לפני כמה שנים, כשלמדתי את ליקוטי מוהר"ן עם הרב שרקי.  למדנו עם הרב שלל של נושאים, ובכלל בשנה הראשונה שהלכתי לשם למדנו רק רמב"ם ופרשת השבוע ולפעמים משנה.  אבל אז, ערב אחד היה שיעור שהוקדש לרבי נחמן. אני לא זוכרת בדיוק על מה דובר אבל הרגשתי בשיעור הזה רגשות שלא הרגשתי מעולם. כלומר, זה לא מדויק. הרגשתי אותם פעם אחת במפגש עם ההוא, היוצר,  רק שאז זה בא ברע ובעודף: לקחו אותי לבניין הכי גבוה ובעטו אותי עד הגג. ואז אלצו אותי להסתכל למטה, להבין שהנפילה ארוכה ומסוכנת. והשאירו אותי שם, לחרוד לשלומי. 
אבל כשלמדתי את הטקסטים של רבי נחמן זה פתאום, איך לומר, כאילו העלו אותי במעלית קומה אחר קומה. עד שהגובה הפך לידיד. כן, אין מה לעשות, רבי נחמן זה משהו מיוחד. אין את מה שיש לו אצל אף אחד אחר. הוא מכוון לתקופה שלנו, למסכים, לחשמל, למהירות. עוד לפני שאלו נוצרו.  כשאני קוראת את הסיפורים שחיבר אני מרגישה כל כך חופשיה.   היה כתוב בספר מקימי: " האמונה היא המפתח לחירות".  אצלי זה קרה קצת אחרת, המגע בחירות, הפתאומי, המגע המסוכן והכביר, נתן לי אמונה. פיקסל אמונה. והאמונה הייתה תוצאה של מגע באמת כלשהי. והאמת הייתה החירות. 

אמונה זה דבר כל כך מורכב ועדין ובלתי נתפס, שאין סיבה להפקיד אותו בידי 'דתיים'. חילונים, דתיים, מסורתיים, אלו הן הגדרות מפלגתיות. זה פחות משנה. המסורת חשובה, "והגדת לבנך", אבל חייבים להבין איך זה קשור לכאן ועכשיו. לפסיק הקטן שהוא אתה. למה דווקא אני? זו שאלה שנכון להתעסק בה, ורק המאה ה-21 מעזה לעשות את זה בחוצפה הראויה. אנשים דתיים, הרבה דתיים מבית, לא חצופים מספיק, וצריך הרבה מאד חוצפה כדי להתקדם רוחנית.  מצד שני, חילונים אדוקים חווים את השקר שבכל זה. ואני מבינה גם אותם.  הסיבה שהדת עובדת, ההתלבשות המידית על נקודת הטיפשות, אם נרצה,  מקבילה לגירוי המיני והמהומה שהוא מחולל. גירוי מיני הוא דבר בהמי כביכול, נמוך. אבל בעצם הוא לא נמוך בכלל. גם גירוי של דבר מזון דרך ריח טוב, גם גירוי אחר שעובר בחושים. אבל המין, יותר מכולם,  הוא המערך הכי מקביל לאמונה דתית שאני יכולה לחשוב.  לעצמה שבה אדם שמרגיש פתאום אמונה, מרגיש .  

אני לא זוכרת מתי לקחתי ככה ספר ולא הפסקתי לקרוא. אני אדם יחסית משכיל ובצעירותי קראתי ספרים בלי סוף. אבל מתישהוא הרגשתי שאני מבקשת מהספרים יותר מחוויה שכלית או רגשית. שאני רוצה משמעות. ואין משמעות בספרים. השורש של משמעות הוא שמ"ע, ואותיות מתות על דף לא משמיעות קול. רק קול יכול לתת משמעות. 
תמיד ידעתי שהרוחניות שלי תשמור עלי. לכן לא פחדתי ללכת כמה שיותר רחוק. אני מסוגלת לחוות יהדות לעמקיה, מבלי שיימנע ממני לבחור כיצד ברצוני לחיות. הסממנים הדתיים לא היו נחוצים לי.  אני מכבדת אותם מאד אצל בני משפחתי, מבינה ואף מחבבת. אבל הם לא נחוצים.  ובכל זאת, אני מתגעגעת. כשקראתי את העמודים האחרונים ב"מקימי" בכיתי. אני לא יודעת למה, מפני שלא נכתב שם משהו עצוב. אבל בכיתי, כי מה שנכתב היה רוחני מאד. וגם אני רוחנית, לפחות לפעמים.  אני זוכרת שקראתי פעם, באחד הביקורים שלי בירושלים, את שיר השירים. מקובל לקרוא את זה לקראת שבת. אז קראתי ובכיתי  בכי של התרגשות גדולה. וזה דבר מאוד מאוד מנקה.  אני מרגישה נקייה עכשיו, נקייה ממה ?  מכל הטעויות שאני עושה ביומיום שלי.  מכך שוויתרתי לפני 4 שנים על המשך ההתקדמות שלי בכיוון המסוים הזה. החלטתי שאני לא רוצה.  אבל הנשמה שלי עדיין מחכה שאורה לה איך להמשיך.  ואני חושבת, לקראת השבוע החדש שנפרש עלינו, שבוע טוב, שאני רוצה לשוב ולהתחבר לאמת היפה שהאירה בי בגיל 24 ובגיל 27. וזו לא אמת דתית וזו לא אמת ליצית או שכלתנית. זו אמת, ככל הנראה, שמעבר למילים.

לך דומיה תהילה 

יום שישי, 28 ביוני 2019

רגש ומשמעות 1.0 + 2.0


 #1
מה זה רגש רומנטי? אני מנסה להבין, לברר עם עצמי.  רגש רומנטי זה להבין למה חדר מיטות היה המקום הכי קדוש בבית המקדש.  זה כל כך ספציפי,  מדוייק, כמו טעם של שמן קוקוס בפעם הראשונה.  ישנם הרבה רגשות, והם עקרים. רגש רומנטי הוא נצחי כי הוא מניח את המשכו.  כי הוא לא אחד.  רגש רומנטי מכיל בתוכו את כל שאר הרגשות, אחרת לא יכל להביס אותם.  " מים רבים לא יכבו את האהבה". ואם כך, יש בו גם הרסנות והרס, מצדו השני.  זה משחק שאי אפשר לנצח, אבל האשלייה מחזיקה אותנו בו.   רגש רומנטי זה להבין שאנחנו נמות, זה להשלים עם הסוף, לעכב אותו. אהבה זו הדרך היחידה לעכב את המוות.   נכון, אהבה היא גם אשלייה. אבל החיים הם אשליה.  אהבה זו הדרך המדוייקת לעבור בין האשלייה למציאות ולקבל את שניהם. להבין את האמת שבאשלייה ואת האשלייה במחשבה שיש לנו את האמת.  ולעבור למרחב גבוה יותר של אמת.  כי יש אמת אחת, יש רק ידיעה אחת בעולם. אהבה היא נטף מאותה ידיעה, אהבה היא השפה של האמת.  משמעות החיים היא הרגע של גבר בתוך אישה, הטוהר של שני גופים זרים ואדישים שמוותרים על גבולותיהם. אבל היא גם אפשרות של הרג וסוף. המעשה המיני אלים כי האמת היא אלימה. המעשה המיני כה מענג כי העולם מענג.  אהבה ומין, כשנפגשים,  זה להשיג את משמעות החיים; ולצחוק על זה.


#2
מהי בשבילי אהבה?  אני מרגישה שהעולם הזה הוא מקום שנועדתי לא להבין.  ככל יצור חי,  אחלוף מפה במהרה. עוד כמה עשרות שנים, הרף עין במונחים יקומיים.  אז צריך לבטל איכשהו את הזמן כדי להבין, כי הזמן הוא אוייב ולא ידיד.  ולכן אהבה היא משמעות החיים, כי זו הדרך להלחם בזמן על ידי האשלייה שהיא גורמת.  לאהבה אין פונקציה זולת עצמה. נכון, החיים. אבל לחיים אין פונקציה זולת עצמם, וכך הלאה. ולכן אהבה היא המעשה הלא מעשי והאמתי היחידי בעולם.  כשאנשים נכשלים באהבה, הם כופרים בה. עם מות האלוהים לבסוף מתה האהבה. אבל הם נכונו לחזור;   כשקוראים  ב"שיר השירים" לפעמים נחשפים הקשרים בין האמונה לאהבה ולתשוקה.  אמונה היא מעשה בין האדם לאלוהים. אהבה היא מעשה בין אדם לאדם. אבל מיהו אדם? יצור בר חלוף. גם האהבה הרומנטית היא מעשה בין אדם לאלוהים, בשפה אנושית. אהבה, לכן, היא השפה שבה אלוהים מדבר עם מי שמעז לפנות אליו.  אנשים אומרים, איפה האהבה?   אנחנו לכודים בחיים.  אבל החיים הם אשלייה.  והדרך היחידה להבין אשלייה, להתמודד עם אשלייה, זה להתעטף באשלייה עקרונית יותר. אהבה היא האשלייה המוחלטת והטוטאלית שהחיים יכולים להציע. ולכן זו הדרך היחידה שאני מכירה לאמת.   אדם כותב או מדבר כדי לומר דבר מה, תכף ומיד אפשר לבטל את דבריו. האמת תחלוף, או הוא יחלוף. אבל באהבה הזמניות, האי נוכחות, במקום שיעוררו אימה, מעוררים עונג. באהבה הפחד מהסוף, מהאין, מומר לאושר.  לא רק הפחד מן הסוף, הסוף בעצמו. באהבה מתגלמים החיים כי התהום מתחוורת להיות פסגה. מי שכובש פסגה צריך לצעוד אלפי ק"מ. מי שנופל אל תוך תהום נופל מיד,בלא מאמץ, בפה פעור.  מה ההבדל בין תהום לפסגה?   אני משתמשת באהבה רומנטית כמקפצה,  היא נגישה לי. כי הפלסטיות שלה מאוד מאוד נגישה לי. יש שכנות בין תשוקה למתמטיקה או תשוקה למוסיקה לבין אהבה רומנטית. אבל באהבה רומנטית ההסתכנות היא מוחלטת, היא אישית. היא מביכה. במתמטיקה ומוסיקה אין מבוכה,  יש מגע באמת ותשוקה יוקדת לאמת.  באהבה יש הכל, ולכן היא איכשהו גבוהה יותר.  כשאדם שוכב עם מי שהוא אוהב, הוא משמעות החיים של עצמו.  המוחלטות של המין יכולה לייתר את הצורך לדעת משהו, ללמוד משהו. לעשות משהו.   המין הוא האמת המעשית של האמת התאורטית.  בגלל זה כולם משתוקקים למין, אבל בד"כ הוא טיוטה.  לכן התשוקה לא מפסיקה. המעשה הוא תמיד לא מושלם, לכן העולם נחוץ. כי אם יש שלמות היא נופלת מיד מחוץ לזמן. אנשים משתוקקים לשלמות כי בתוך תוכם הם משתוקקים למוות, מפני שהם משתוקקים לאמת. החיים הם אשליה והינפצות האשלייה היא אמת עצומה. אבל הפחד...ולכן נתנה לאדם האהבה כעדשה קעורה, כאשלייה מתוקה, להתמודד עם האמת דרך סופיותו. 


(6/2014)

יום חמישי, 27 ביוני 2019


טוב, בזמן שאני עמלה בכתיבת רשימה מורכבת יחסית, "על הקשר בין אהבה, אמונה דתית ושיגעון", התפרסמה היום בניו יורק טיימס כתבה על בוריס ג'ונסון, שעתיד אולי לכבוש את ראשות ממשלת בריטניה ולהוציאה מטלפיי האיחוד האירופי, אם הכול ילך כמתוכנן. אני רק רוצה להזכיר לקוראיי שברשימה שלי, בעלת השם "בין נרקיסיזם לאגומניה", פורסמה לפני שלוש שנים (10/2016), הופיע המשפט הבא: 

"אנשים כמו בוב דילן אבל גם דמויות כמו בוריס ג'ונסון ודונלד טראמפ, והאנרכיה שהם מביאים אתם מבשרת את זה בדיוק ; אם יש דרך לאפיין את האנשים האלו, הם מבשרים של חירות גדולה. כמעט אנרכיה. ויותר מדי חירות לנפש, עושה לו כמעט מה שעושה ה-LSD, סם שאני צופה שיחזור לזירת הצריכה בקרוב מאד." 

 עכשיו, לא רק שדייקתי לגבי ג'ונסון (על אף שאי אילו אנשים מיהרו להספיד אותו בתקופת שלטונה של תרזה מאיי), אלא גם לגבי חדירתו המחודשת של ה-LSD דרך תופעת ה- microdozing: נטילת כמויות מזעריות של טיפות מהסם הפסיכדלי כדרך "מודרנית " להתמודד עם דיכאון, למרות שזה כמובן לא חדש אלא רק חזרתה של התופעה.
  
 את ג'ונסון אנשים מנסים להבין דרך עליית הלאומנות באירופה (תיוג לא מדויק כלל) אבל אותו, כמו את עליית טראמפ, שיבת ה-LSD וזכיית דילן בנובל צריך לחבר בקו מגמה משותף.  דרך אגב, בוריס ג'ונסון אף הוא יליד מזל תאומים (19.6.64, מיקום מורכב ומעניין של שליש המזל האחרון).   
תופעות שמתהוות עכשיו, נגד עינינו, טעות לנתחן בכלים של פעם. כלי הניתוח צריכים להתחדש יחד עם התופעות.  ואין מקום להכניס כמיהות אישיות כשדנים בהתרחשויות גאופוליטיות, זהו מתכון לכישלון.  העניין הוא לא לחזות דברים, אלא לבנות תוך כדי את הכלים להבין אותם בהקשר רחב יותר ויותר. למשל, בחירת טראמפ היא לא האישו כמו ההבנה שאמריקה הגיעה למפנה תרבותי פונדמנטלי. במקביל, קמפיין 2020  נפתח החודש, אז הולך להיות מעניין. 


עזה, סדום ועמורה

  בספר בראשית מתואר ספור סדום ועמורה -  אברהם אבינו מנהל שיח הכולל משא ומתן עם אלוהים. אלוהים אומר לו שאנשי סדום ועמורה הם רשעים גמורים והוא...