אל עצמי

הבוקר כשהתעוררתי שכבתי זמן מה במיטה. אז הלכתי לשבת עם כוס הקפה על יד החלון. והבנתי שלחיות עם האדם שאתה אוהב זה שווה ערך ל-לחיות.

Masters of War

                                                          "Masters Of War"  

Come you masters of war
You that build all the guns
You that build the death planes
You that build all the bombs
You that hide behind walls
You that hide behind desks
I just want you to know
I can see through your masks

You that never done nothin'
But build to destroy
You play with my world
Like it's your little toy
You put a gun in my hand
And you hide from my eyes
And you turn and run farther
When the fast bullets fly

Like Judas of old
You lie and deceive
A world war can be won
You want me to believe
But I see through your eyes
And I see through your brain
Like I see through the water
That runs down my drain

You fasten all the triggers
For the others to fire
Then you set back and watch
When the death count gets higher
You hide in your mansion'
As young people's blood
Flows out of their bodies
And is buried in the mud

You've thrown the worst fear
That can ever be hurled
Fear to bring children
Into the world
For threatening my baby
Unborn and unnamed
You ain't worth the blood
That runs in your veins

How much do I know
To talk out of turn
You might say that I'm young
You might say I'm unlearned
But there's one thing I know
Though I'm younger than you
That even Jesus would never
Forgive what you do

Let me ask you one question
Is your money that good
Will it buy you forgiveness
Do you think that it could
I think you will find
When your death takes its toll
All the money you made
Will never buy back your soul

And I hope that you die
And your death'll come soon
I will follow your casket
In the pale afternoon
And I'll watch while you're lowered
Down to your deathbed
And I'll stand over your grave
'Til I'm sure that you're dead

לרגל יום האישה

החלטתי לבחור אישה המהווה עבורי מושא הערכה. כבר דיברתי עליה קודם, בפוסט (מסיבה כלשהי לא זכה להרבה תגובות): השרה מירי (סיבוני) רגב, כרגע שרת התרבות. בעתיד, בפוטנציה, ראש ממשלה? ימים יגידו. מה שבטוח, חוש הומור מהמשובחים.
לפני כמה זמן התבוננתי בוואי נט בכתבה "פמניסטית" במרכאות שבה אספו כמה פוליטיקאיות שידברו על מה זה להיות פוליטיקאית בסביבה גברית. מירי רגב לא הייתה בפאנל הזה. כתותחית, היא פרסמה בפייסבוק ברכת "יום האישה" שהצחיקה אותי ברמות על. יחד עם ננסי ברדס, הגבר בעל השם הנשי ביותר, המחובר לצד הנשי שלו :) היא ברכה את כל הנשים הישראליות על הצלחותינו. לרגע האמנתי לה.

   

מירי רגב, מה לא נאמר על האישה הזו? אנסה לחדש במקום שסף החידושים גם כך גבוה מדי.  קודם כל, מדובר בבת מזל תאומים. מי שעוקב אחרי הבלוג יודע מה דעתי על אנשים אלו. מי שניחן באיכויות המזל ויודע למנף אותן, יגיע רחוק כמרחק חלומותיו.  רגב בעלת משפחה טובה, נשואה אם לשלושה. אישה יפה, חתיכה. לא יופי של הלנה מטרויה, יופי של איכרה אמידה שיודעת שתגיע לאן שתרצה בסופו של דבר. יופי של איכרה שנראית כמו מלכה במסווה. יש לה את זה, פשוט יש. איכויות דונלד טראמפיות כבר אמרנו? אבל אם יש תכונה אחת שמחשידה אותה, לטובה כמובן, כזו שמגיעה רחוק, זה חוש ההומור הקטלני. היא יודעת לצחוק על עצמה ועלינו באופן חכם ומזהיר. כמו שעשתה בתיאטרון הבימה עם המחזה של צ'כוב, כמו שעשתה עכשיו. היא יודעת, כמו שכתבתי כאן בעבר: הומור הוא לא אמצעי, הומור הוא ערך.  הערך של מירי רגב, לבד ממנה עצמה, הוא להסתכל על הדבר ולאמוד אותם, אבל גם לצחוק עליהם משורשיהם. זוהי השגה גבוהה שמאפשרת לה להפתיע ולזנק איפה שאחרים מתעייפים ונכשלים.

מירי יצאה מצה"ל בדרגת סא"לית. היא התחילה מכלום, באמת כלום. ויודעת מהכלום לצאת עם משהו. היא מונתה לשרת התרבות, בעבר נישה עלובה למדי כסוג של וועדת קישוט. היא יוצאת כאחת השרות הממוקמות גבוה ביותר בליכוד, כממלאת המקום הקבוע של ראש הממשלה, כמובן לא פוגע שחלק גדול ממתחריה הליכודניקים חוסלו על ידי חקירות אילו או אחרות. נראה לנו שהיא הגיעה רחוק?  היא תגיע רחוק יותר. יש לה היכולת ליצור יש מאין, ואין היא מתעייפת כלל. אין היא רואה במכשול אלא הזדמנות להפכו להצלחה. זה שטיק לדבר ככה, אבל אצלה זה מתקיים בפועל.


            

האם הייתי רוצה לעבוד אתה? התשובה היא לא. היא לא רואה באנשים בני אדם, אלא אמצעים. להוציא קרובי משפחתה, קשה לי להאמין שאכפת לה ממישהו. אכפת לה ברמת הקרטון, לא באמת. היא אישיות די נוראית לחלשים ממנה, ולאלו הבכירים ממנה היא מציגה מסך הערכה פיקטיבי. לא אכפת לה מאף אחד, לא לטוב ולא לרע. אבל זה כוחה. כאן נופלות נשים רבות כל כך במרחב המקצועי ציבורי ואילו היא מזנקת: נשים מעורבות רגשית, היא לא. נשים משחקות בדינמיקות חברתיות, היא משחקת שחמט. זה לא משנה אם בכלים לבנים או שחורים בו בבני אדם. משחק הוא משחק עבורה.

אין אף אדם, אף "גבר בכיר" שמירי רגב יכולה להצביע עליו ולומר: זה המנטור שלי. בזכותו הגעתי לאן שהגעתי. לא, היא הגיעה לאן שהגיעה בזכות עצמה. בזכות אנשים בהם השתמשה, אבל בזה זה נגמר. היא לא חבה להם דבר. זו מהות ההצלחה של אדם כמוה, היכולת לראות בעצמה את עצמה על חשבון מתחריה המקצועיים. היכולת לשחק ולהבין שבסופו של יום זה משחק. היכולת להסתכל על מצבים מסובכים, מאתגרים, כמעט בלתי אפשריים, באנרגיה של ילדה נבונה עם בת שחוק ועם פה מלוכלך או שופע מחמאות (תלוי מה צריך). היכולת להשתנות, להצליח בלי לדפוק חשבון וכן לא לשכוח מאיפה היא באה  ולתת כבוד אמתי למשפחתה.  וכן, יש לה פוסטים יפים על פרשת השבוע. ואחלה מתכונים :)

    

לאחרונה אני, איך לומר,

לאחרונה אני, איך לומר, מוצאת עצמי חושבת על מירי רגב.
אני יודעת שהשם הזה, בעל הצליל הקאצ'י, מ-י-ר-י ר-ג-ב מעורר חלחלה באנשים מסוימים.  ואני מניחה שזו עדות לכוחו, או כוחה. בעיקר, בואו נודה על האמת, באנשים מסוג מסוים.
כוחה של ההגמוניה האשכנזית בחברה הישראלית אינו דועך. לא, עם התעצמותו של מגזר ההיי טק ושיעורים הנכבד של צעירים אשכנזים, לא הייתי אומרת שהוא דועך. אבל הוא עובר, בין שאר פלגי החברה הישראלית, טרנספורמציה. רגב היא, בדומה לג'וקר מבאטמן, סוכנת של כאוס. בשל כך היא סוכנת של שנוי.  לא סתם עלתה לי במחשבות בעיתוי הזה.  אם יש פוליטיקאי/ת בישראל שמזכיר את המהות הטראמפית, רוח שאינה מחויבת למוסכמות שלנו, זוהי מירי.
מירי רגב, דונלד טראמפ (להבדיל!), בוריס ג'ונסון, אלו הם פוליטיקאים מזן חדש. הם פופוליסטים, אין להם עקרונות במובן המקובל. העקרונות משתנים על פי דרישה וזה בסדר. זה מאפיין את רוח התקופה ומאפשר להיות מחוברים חזק לאנשים שחושבים עליהם ומדברים עליהם.  יש בהם משהו מעט מרחף, גנרי. הם מצטלמים עם כל מי שעומד במוקד החדשות. במקרה של רגב, זה משפחות שכולות, מנצחי אולימפיאדה, חיילים או נשים הפוקדות קברי צדיקים. כל תרבות, ישראלית, אמריקאית או בריטית והגנריקה שלה.  אפילו החיבור של רגב לנשיות, לאמהות, הוא אחר. זה מאפשר לכמויות רבות של אנשים להתחבר אליה. מאידך, זה יוצר קיטוב עז ומביא אנשים רבים לא פחות לסלוד ממנה לחלוטין. לאלו וגם לאלו יש מקום בדף הפייסבוק שלה. וזה לא מפתיע. רגב לא מנסה לצייר את עצמה כמשהו שהיא לא. היא משתמשת בהמון, ב-כלל, כדי לבנות לעצמה 'אני' ציבורי. האני שלה משורטט דרך הקהל שאת דעתו ואהדתו היא מבקשת. האם יש לה אידיאולוגיה?   לא במובן שאנחנו מכירים את המונח אידיאולוגיה.

רגב פוקדת קברי צדיקים, ומפרסמת בדף הפייסבוק שלה בכל שישי תמונות של הבישולים לשבת (יש לה אחלה מתכונים!) +דרשה קצרה משלה לפרשת השבוע.  אני די אוהבת לקרוא את מה שהיא כותבת, זה מעניין ולעתים גם מחדש. ציינתי שיש לה אחלה מתכונים? :)

 אפשר לדבר מפה עד הודעה חדשה על הצורך לעודד נשים ל'הצליח ב', אבל כוח הוא לא משהו שמקבלים מ, אלא משהו שלוקחים.  נכון, בפעם הראשונה בה התמודדה על מקום בפריימריז של הליכוד, מיד אחרי שחרורה מקבע בצה"ל, השתחלה למקום ה- 27 תודות לשריון כלשהו לנשים. התחלה צנועה שלא רמזה אפילו לא במעט על מעמדה הנוכחי, כשלא מזמן השאיר לה ראש הממשלה הנצחי שלנו, את תפקיד ממלאת מקומו. וזו לא פעם ראשונה.  רגב היא אדם חזק. אחר כך היא אישה. מצירוף השניים נובע אישה חזקה. כך נראית אישה חזקה.

בקרוב...פוסט 'שנה להשבעת דונלד טראמפ'

סקירה של השנה הראשונה בנשיאות שפתחה את המאה ה-21.  מי שעוקב אחר הבלוג יודע שהצלחתי לדייק במגמות ובזרמים תת קרקעיים שונים שהעלו את הנשיא ה'מיוחד' הזה לשלטון דרך ניתוח אישיותי וגיאופוליטי זהיר (מזהיר?)
 אנסה להרחיב על הנושא בקטגוריות של "יהודים", "כסף", "אמת אלטרנטיבית",  ואף "משיחות".

:))

היו עמנו!

בינתיים: שובל הרשומות, בבלוג הקודם, שליוו את עלייתו של הנשיא לזירה הפוליטית (בין השנים 2015-2017).

נובמבר 2015
דצמבר 2015 הריאליטי הגדול מכולם
ינואר 2016 
פברואר 2016 טראמפ
8 במאי 2016 
11 במאי 2016
27 במאי 2016 רגע בקמפיין
3 ביוני 2016 היא
8 ביוני 2016 משחק ושחוק
10 ביוני 2016 חשמל רך
9 ביולי 2016 נקודת רתיחה
16 ביולי 2016 ריאליטי פוליטיק
9 לספטמבר 2016 נוסטלגיה
16 לאוקטובר 2016 בין נרקיסיזם לאגומאניה
8 נובמבר 2016 Truth Stamina
14 בנובמבר 2016

תת הכרה קולקטיבית נפתחת כמניפה

שני האנשים שעצבו אותי משנות העשרים המוקדמות לחיי ועד היום, וחיברו אותי ליהדות ולמסורת, הם בני עדות המזרח. במקרה או לא, שניהם גם קצת גאונים. אולי זה מסביר את מבוכתי לנוכח הפולמוס סביב היהדות. ודת בכלל. הצורה בה אני חווה אמונה, מסורת, התקרבות או התרחקות, לקוחה מהסגנון הספרדי. כלומר, התבוננות שלא גובלת בשיפוטיות או הרחקה של אדם בגלל מידת המחוייבות שלו לקיום מצוות. מאידך, גם לא ביצירת אידיאולוגיות מתחרות (כמו הרפורמים והקונסרבטיבים). 

למה אני חשה כך? ראשית כי 'דתיותי' המעשית איננה גבוהה, ולכן כאשר אני נשאלת אני מגדירה את עצמי בעלת זיקה למסורת (ומחייכת בהתנצלות). שנית, כי זה נראה לי תמוה לשפוט אדם אם הוא מקפיד יותר או מקפיד פחות. אם אדם מרגיש מחובר ליהדות, זה לבה של הזהות שלו, ולכן אני חשה מחוברת.  בילדותי, התגוררנו סמוך למשפחתה של אמי, שהינם ספרדים. הם לא היו ממש דתיים, אבל כמו כל הספרדים אהבו את המדינה וכבדו את המסורת. זו נקודת המוצא שלי, שלמעשה מורה על משהו אחר - הנורמליות. זיהוי היהדות והמסורת עם הנורמליות, הינו זיהוי שמחבר אותי לספרדיות. אצל אשכנזים רווחת הסתכלות אחרת, מתפלפלת, מקפידה, שפחות מדברת אלי ויוצרת דיכוטומיה בין דתי לבין חילוני. בין מי שאיתנו ומי שנגדנו.  כל הנושא של לחזור בתשובה, לצאת בשאלה, הוא מינוח אשכנזי. 

האבחנה הזו גם קשורה לסגנון הפסיקה הספרדי והאשכנזי. הראשון שמאופיין בלמדנות וביישוב סוגיות לפי זיהויין וקיטלוגן ואז הכלת כללים על פי קיטלוג, מצריך נטייה למדנית והכרה של קשת הדיעות השונות. ואילו הסגנון האשכנזי מאופיין בהחרפת הניגודים, להראות איך שתי סוגיות שכיביכול סותרות, ניתן ליישב אותן אם הולכים גם לפי זו וגם לפי זו. אבל לפני כן צריך לעמוד על הסתירה בין השתיים וצריך להכיר בניגודים ואף לייצר כל הזמן, בתוך הלימוד, ניגודים. סגנון זה מכונה התפלפלות. הסנגון הספרדי יצר קהילות שבמרכזן רבנים אורתודוקסיים שהקפידו מאוד על ההלכה, וסביבם מעגלים של אנשים בעלי מחוייבות משתנה לקיום מצוות. אין כמעט אף ספרדי שיצא כנגד הדת. היציאה נגד (המדינה, או היהדות) רחוקה מהחוויה הספרדית. לעומת זאת אצל אשכנזים רווחים המתנגדים: מתנגדים לדת, מתנגדים לישראל, מתנגדים ללאומנות ועוד כהנה וכנה. האשכנזים הגיעו בעיקר מארצות אירופה ואילו הספרדים בעיקר ממדינות המזרח התיכון. והדבר הזה גם מתבטא בסגנונות ובתנועות השונות שהולידו אלו ואלו. בעוד שהגישה האשכנזית דוווקא היא שהולידה (גם כחלק מעליית הלאומיות באירופה) את הציונות המדינית המודרנית וכוננה למעשה את המדינה, כשהחיים בישראל הפכו עובדה קיימת, דווקא הנורמליות הספרדית המזהה את היהדות עם החיים, התרבות המנהגים המשפחה ותרבות השולחן, היא המתאימה יותר ולכן אנחנו רואים את התגברותה של הספרדיות. אם במוזיקה, בתרבות, בפוליטיקה וכן הלאה. לצד זה, ישראל לא הפכה לספרדית ולדעתי לא תהפוך לכזו. ישראל היא מזיגה.

 בעתיד, תוך שהמאבק על זהותה של המדינה ממשיך, יצמחו זהויות נוספכות דרכן ייחשף טבעה השבטי של ישראל מתוך תת ההכרה הקולקטיבית.  אשכנזי וספרדי הוא 'דיפול' פשטני מדי שיוחלף במערכת זהויות מורכבת. כמו בשיטות הפסיקה (ביקרותיות ספרדית מול פלפול אשכנזי), שיכולות לצמוח רק כשהן לומדות זו מזו, כך הזהויות העתידיות יתפתחו הלאה לקשת שתחשוף את הזהות השבטית-ישראלית במלואה, וכמו הקשת, תעיד על מקורה האחדותי, האור; "תת הכרה נפתחת כמו מניפה".