יום ראשון, 28 בינואר 2018

לאחרונה אני, איך לומר,



לאחרונה אני, איך לומר, מוצאת עצמי חושבת על מירי רגב.
אני יודעת שהשם הזה, בעל הצליל הקאצ'י, מ-י-ר-י ר-ג-ב מעורר חלחלה באנשים מסוימים.  ואני מניחה שזו עדות לכוחו, או כוחה. בעיקר, בואו נודה על האמת, באנשים מסוג מסוים.
כוחה של ההגמוניה האשכנזית בחברה הישראלית אינו דועך. לא, עם התעצמותו של מגזר ההיי טק ושיעורים הנכבד של צעירים אשכנזים, לא הייתי אומרת שהוא דועך. אבל הוא עובר, בין שאר פלגי החברה הישראלית, טרנספורמציה. רגב היא, בדומה לג'וקר מבאטמן, סוכנת של כאוס. בשל כך היא סוכנת של שנוי.  לא סתם עלתה לי במחשבות בעיתוי הזה.  אם יש פוליטיקאי/ת בישראל שמזכיר את המהות הטראמפית, רוח שאינה מחויבת למוסכמות שלנו, זוהי מירי.
מירי רגב, דונלד טראמפ (להבדיל!), בוריס ג'ונסון, אלו הם פוליטיקאים מזן חדש. הם פופוליסטים, אין להם עקרונות במובן המקובל. העקרונות משתנים על פי דרישה וזה בסדר. זה מאפיין את רוח התקופה ומאפשר להיות מחוברים חזק לאנשים שחושבים עליהם ומדברים עליהם.  יש בהם משהו מעט מרחף, גנרי. הם מצטלמים עם כל מי שעומד במוקד החדשות. במקרה של רגב, זה משפחות שכולות, מנצחי אולימפיאדה, חיילים או נשים הפוקדות קברי צדיקים. כל תרבות, ישראלית, אמריקאית או בריטית והגנריקה שלה.  אפילו החיבור של רגב לנשיות, לאמהות, הוא אחר. זה מאפשר לכמויות רבות של אנשים להתחבר אליה. מאידך, זה יוצר קיטוב עז ומביא אנשים רבים לא פחות לסלוד ממנה לחלוטין. לאלו וגם לאלו יש מקום בדף הפייסבוק שלה. וזה לא מפתיע. רגב לא מנסה לצייר את עצמה כמשהו שהיא לא. היא משתמשת בהמון, ב-כלל, כדי לבנות לעצמה 'אני' ציבורי. האני שלה משורטט דרך הקהל שאת דעתו ואהדתו היא מבקשת. האם יש לה אידיאולוגיה?   לא במובן שאנחנו מכירים את המונח אידיאולוגיה.

רגב פוקדת קברי צדיקים, ומפרסמת בדף הפייסבוק שלה בכל שישי תמונות של הבישולים לשבת (יש לה אחלה מתכונים!) +דרשה קצרה משלה לפרשת השבוע.  אני די אוהבת לקרוא את מה שהיא כותבת, זה מעניין ולעתים גם מחדש. ציינתי שיש לה אחלה מתכונים? :)

 אפשר לדבר מפה עד הודעה חדשה על הצורך לעודד נשים ל'הצליח ב', אבל כוח הוא לא משהו שמקבלים מ, אלא משהו שלוקחים.  נכון, בפעם הראשונה בה התמודדה על מקום בפריימריז של הליכוד, מיד אחרי שחרורה מקבע בצה"ל, השתחלה למקום ה- 27 תודות לשריון כלשהו לנשים. התחלה צנועה שלא רמזה אפילו לא במעט על מעמדה הנוכחי, כשלא מזמן השאיר לה ראש הממשלה הנצחי שלנו, את תפקיד ממלאת מקומו. וזו לא פעם ראשונה.  רגב היא אדם חזק. אחר כך היא אישה. מצירוף השניים נובע אישה חזקה. כך נראית אישה חזקה.





2 תגובות:

  1. אפשר להוסיף לדמויות הססגוניות את דודי אמסלם ואת אורן חזן. ליצנים אחד אחד. מירי רגב, יש כאלו שקוראים לה רקב, לא לטעמי, מעלה על נס את השסע העדתי. היא לא מראה זאת כמו ש"ס ודרעי אבל היא מראה את זה בצעקות, בקולה הרועם ובהתנהגות שלה. אין ספק שהיא אישה שרכשה מקום כבוד ליד ביבי כמו כל עדת הצעקנים מסביב שצועקים בעבורו.
    אני זוכר אותה כדוברת צה"ל בלבנון השנייה, עשתה עבודה גרועה לא מבין איך היא קיבלה תת אלוף ואין לי שום דבר נגד נשים מצליחות להיפך. היא יכולה להיות ח"כ רק בליכוד.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה טועה לדעתי, מירי רגב קורצה מחומר אחר.

      מחק

לשנה זו בירושלים

 פתאום חשה מן ערגה כזו לארץ ישראל ההיא. לאנשים שהקימו את המדינה, ודור ההמשך, עם העברית הזו של שנות השישים שבעים שמונים.. אולי גם עם פטירתו ש...